האנטישמיות שוב בכותרות אחרי ההישג של השמאל הקיצוני בבחירות לפרלמנט הצרפתיתוצאות בחירות 2022 בצרפת וההשפעה על הקהילה היהודית בצרפת

עשרה באפריל 2022, 22:38. סבב הבחירות הראשון לנשיאות צרפת כבר הגיע לסיומו בשעה 20:00 שכן אז נסגרות אחרונות הקלפיות, אלו בערים הגדולות (בשאר הערים ההצבעה מסתיימת שעה קודם לכן). כמיטב המסורת, המדגם מוצג ולאחר מכן, כמו בישראל, הסוקרים מעדכנים אותו מפעם לפעם, ככל שמגיעות תוצאות מהקלפיות ברחבי המדינה. לרוב אילו עדכונים טכניים, עם חלקי אחוזים שעוברים ממועמד אחד לאחר, לא משהו דרמטי. אלא שהעדכון של השעה 22:38 בערוץ 'פראנס 2' היה קריטי ומדאיג, לכל הפחות עבור מי שחושש מעלייה של השמאל הקיצוני לשלטון בצרפת (הקהילה היהודית בצרפת, רובה ככולה, נמנת עימם, גם אני).

וזה העדכון : עמנואל מקרון, הנשיא היוצא, עדיין מוביל עם 27,6% , מארין לה פן, המתמודדת הנוספת שעלתה לסיבוב השני זוכה ל 23,0%. ז'אן לוק מלנשון, מנהיג השמאל הקיצוני עדיין במקום השלישי (שאינו מעניק כרטיס עלייה לסיבוב השני) אך מתחזק לעומת המדגם בתחילת הערב וכעת מצפים שיקבל 22,2% מהקולות. המשמעות – פער קטן של 0.8% בלבד מעלייה לסיבוב השני. הערב עוד צעיר, וזה רק מדגם, אבל השאלה המטרידה כבר עולה : האם השמאל הקיצוני יעלה לסיבוב השני שהמנצח בו מקבל 5 שנים בארמון אליזה עם סמכויות וכוח רב הנובעים מכך שנבחר בבחירה ישירה ?

לשם השוואה והבנה של הדרמה בעדכון של השעה 22:38 – המדגם הראשוני של חברת Ipsos/Sopra Steria שהוצג בשעה 20:00 בערוץ 'פראנס 2' העניק למקרון 28,1% וללה פן 23,3% כאשר מלנשון מאחור, עם פער גדול יותר, ומקבל 20,01%. צריך להודות, עדיין הישג מבחינתו. בתחילת המירוץ הוא דשדש מתחת ל 10%, בישורת האחרונה התחזק והגיע בסקרים האחרונים לפני הבחירות לכ – 15%, והנה במדגמים הוא לא מאוד רחוק מעלייה לסיבוב השני.

תוצאות האמת איששו שזה אכן היה צמוד אבל שמנהיג השמאל הקיצוני יצפה גם הפעם בעימות המפורסם המתקיים בין שני המועמדים שהעפילו לסיבוב השני, מהספה בביתו : עמנואל מקרון זכה ל 27,85%, מארין לה פן עם 23,15%, ז'אן לוק מלנשון : 21,95%. הפער בין מארין לה-פן לז'אן לוק מלנשון עמד על כ 400 אלף קולות בלבד במדינה בה רשומים בספר הבוחרים כמעט 49 מיליון בני אדם.

ומה עם שאר המועמדים ? המירוץ התלת ראשי הזה גרם לצניחת שאר המועמדים מתחת לקו הסימבולי של ה 10% ולמעשה, פרט לאחד מהם, גם מתחת לקו הקריטי של ה 5% שמאפשר לקבל מהמדינה החזר הוצאות עבור מימון הבחירות. כך המועמד היהודי (מן הצד הימני של המפה), אריק זמור הגיע ל 7,07%. מצד אחד אכזבה, שכן היו שלבים בקמפיין שהסקרים דיברו עליו כעל מתחרה פוטנציאלי למקרון בסיבוב השני. מצד שני, הבחירה של מצביעים רבים לנקוט ב'הצבעה אסטרטגית' ולהתמקד במתמודדים המובילים גרמה למשל לקריסה של מפלגה וותיקה וחזקה פיננסית הרבה יותר ממנו – מפלגת הימין "הרפובליקאים" שבעבר הייתה שנים רבות בשלטון (הכהונה האחרונה הייתה זו של סרקוזי שהסתיימה ב 2012) וכעת, המועמדת מטעמה, ולארי פקראס, זכתה ב 4,78% ונאלצה לפתוח בקריאה לתרומות מהציבור על מנת לכסות הלוואה אישית על סך 5 מיליון יורו שלקחה לצורך הקמפיין ולא תוחזר לה על ידי המדינה, מכיוון שלא קיבלה לפחות 5% מהקולות.

עוד במאוכזבים : אן אידלגו, ראש העיר פריז ומועמדת המפלגה הסוציאליסטית שזכתה ב 1,75%. מי היה מאמין שרק לפני עשור, המפלגה הזו זכתה בבחירות לנשיאות.

התוכנית של מלנשון לכיבוש הפרלמנט

שבועיים מפרידים בין הסיבוב הראשון והשני של הבחירות לנשיאות. התוצאות של הסיבוב השני כבר ידועות : מקרון ניצח בפער גדול (אם כי פחות גדול מהפעם שעברה, בבחירות 2017) אך מארין לה פן זכתה להישג הכי גדול בתולדותיה. אבל עם כל הכבוד לסיבוב השני, דרמה פוליטית אחרת לגמרי החלה כבר במהלכו.

שיטת השלטון בצרפת היא פרלמנטרית-נשיאותית. מחד, הנשיא הוא האדם החזק במדינה והוא נבחר בבחירה ישירה, ומאידך : כחודשיים לאחר הבחירות לנשיאות מתקיימות בחירות לפרלמנט הצרפתי. הנשיא הוא אמנם זה שממנה את ראש הממשלה (ואז מרכיב עימו את הממשלה), אבל הפרלמנט יכול להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון. מכאן, שאם לדוגמה השמאל מנצח בבחירות לנשיאות אך הימין בבחירות לפרלמנט (וזה בהחלט כבר קרה בעבר בצרפת), אז הנשיא יהיה מהשמאל וראש הממשלה מהימין.

לכן, עוד במהלך הסיבוב השני של הבחירות לנשיאות, ז'אן לוק מלנשון, מחוזק מההישג בהמתמודדות לתפקיד הנשיא, הכריז כי בכוונתו להפוך את הבחירות לפרלמנט ל"סיבוב שלישי של הבחירות לנשיאות" וכי הוא מבקש מהצרפתים להעניק לו רוב בפרלמנט וכך להתמנות לראש ממשלה. אבל פנייה לצרפתים זה לא מספיק, היה עליו לפנות גם לשותפיו בשמאל ובשמאל הקיצוני. שכן אם יש משהו שמנע ממלנשון להעפיל לסיבוב השני הם מתמודדי השמאל הנוספים שפיצלו את קולות המחנה ו"גזלו" ממנו את 400 אלף הקולות החסרים.

ממרום מעמדו כמי שהגיע למקום ה 3 בבחירות לנשיאות (והרחק הרחק מיתר מועמדי השמאל שלא עברו את רף ה 5%) הצליח מלנשון לשכנע את מפלגת הירוקים, המפלגה הסוציאליסטית והמפלגה הקומוניסטית לרוץ יחד עם מפלגת השמאל-הקיצוני שלו תחת השם "האיחוד העממי, האקולוגי והחברתי החדש". האינטרס היה הדדי – מלנשון רצה לאחד את השמאל תחתיו על מנת למקסם את הקולות הפוטנציאליים ואילו שאר המפלגות, שהיו במצב שברירי מבחינה אלקטוראלית, רצו לנסות להשיג לפחות כמה מושבים בפרלמנט ולא להימחק מהמפה הפוליטית.

זה שנים שהשמאל הצרפתי מפוצל, אך בעבר היו תקדימים לאיחודים כאלה, אבל עם הבדל משמעותי. אז מפלגת השמאל הקיצוני של מלנשון לא הייתה קיימת ובנוסף, מי שהובילה את האיחוד בפעמים הקודמות, הייתה מפלגת מרכז-שמאל ולא המפלגה השמאלנית הקיצונית ביותר.

לא היינו צריכים את הבחירות האלה על מנת להבין שז'אן לוק מלנשון הוא איש שמאל קיצוני ואנטישמי המנהיג מפלגת שמאל קיצונית אנטישמית שפוחדת לנהוג בקו תקיף נגד האיסלאמיסטים בתקווה שזה יביא לה קולות בפרברים ובשכונות. ביום הכרזת מועמדתו כבר כתבתי על כך בהרחבה בבלוג. זאת הסיבה שחלק מאנשי המפלגה הסוציאליסטית, שפעם, מזמן, הייתה מפלגת שלטון שהיו בה גם אנשי מרכזיים ומתונים יותר, התנגדו לאיחוד.

ברנרד קאזנב, ראש הממשלה בחודשים האחרונים לכהונתו של פרנסואה הולנד, פרש מהמפלגה. גם פרנסואה הולנד עצמו התנגד נחרצות. הם ידעו היטב למה : כבר במהלך הקמפיין לקראת הבחירות לפרלמנט, הזמינה חברת מפלגתו של מלנשון, מועמדת לבחירה באחד ממחוזות פריז, את הפוליטיקאי הבריטי האנטישמי ג'רמי קורבין, לסייע לה בקמפיין.

אז מה מלמדות תוצאות הבחירות לפרלמנט הצרפתי ? בימים שאחרי פרסום התוצאות התחושה הייתה של כאוס פוליטי : המפלגה של מקרון הגיעה למקום הראשון ובפער גדול, אך באופן כמעט חסר תקדים – לא המפלגה הזו (וגם אף מפלגה אחרת) לא זכתה ברוב מוחלט של 289 מושבים לפחות. צריך להבין שבצרפת אין תרבות של קואליציות. בדרך כלל מפלגת השלטון שולטת בפרלמנט. ואם לא – מפלגת אופוזיציה זוכה ברוב מוחלט. אבל מצב כזה שבו לאף מפלגה אין רוב מוחלט, וגם אף מפלגה מהאופוזיציה לא מוכנה בכלל לשמוע על משא ומתן קואליציוני, יש בכוחו לשתק את הפוליטיקה הצרפתית.

אז מה עם מלנשון והתוכניות שלו להשיג רוב מוחלט ולכפות עצמו כראש ממשלה על מקרון ? השמאל הקיצוני בהחלט חיזק את כוחו בפרלמנט אך לא זכה ברוב. מלנשון לא יהיה ראש ממשלה. לפחות לא כל עוד הפרלמנט הנוכחי מכהן (לנשיא סמכות לפזר את הפרלמנט). כדי להמחיש את מפת הכוחות בפרלמנט הצרפתי וההיחלשות הדרמטית של מקרון ב'אסיפה הלאומית', במיוחד עבורכם קוראי הבלוג "המהפכה הצרפתית", מוצגת לפניכם הגרפיקה הבאה :

הפנים האמיתיות של השמאל הקיצוני נחשפות (שוב)

ומה קורה מאז הבחירות ? הפנים האמיתיות של השמאל הקיצוני נחשפות שוב. בזמן שבקמפיין הבחירות הבטיחו לטפל ביוקר המחייה והפערים החברתיים, לאחר שנבחרו התפנו חברי הפרלמנט מהשמאל הקיצוני לאובססיה הקבועה שלהם : המאבק בישראל, והגישו הצעה מגוחכת בת 22 עמודים ובה הם מבקשים להגדיר את ישראל כמדינת אפרטהייד, לבטל את האיסור בצרפת על תמיכה בחרם על מוצרים מישראל (BDS) ולהכיר חד צדדית במדינה פלסטינית. לעניין ירי הרקטות לערי ישראל במהלך מבצע "שומר חומות" או הפיגועים שהיו בארץ במהלך השנה האחרונה הם כמובן לא התייחסו. ההצעה הייתה כה קיצונית עד כדי שזכתה לביקורת אפילו בתוך איחוד מפלגות השמאל הקיצוני וחלק (קטן) מהחותמים על ההצעה אף הסירו את חתימתם. אחד מחברי האיחוד (שלא חתם על ההצעה) ציין שנודף ממנה ריח של שנאת ישראל וכי ההצעה לא תקדם במילימטר את המצב במזרח התיכון. יש לזכור אגב שחוק שעבר בפרלמנט הצרפתי בסוף 2019 מגדיר אנטי ציונות כאנטישמיות לכל דבר.

זה כמובן לא מסתיים כאן. יו"ר הסיעה של מלנשון בפרלמנט, מטילד פאנו, נשאה נאום ובו התייחסה לראש ממשלת צרפת החדשה, אליזבת בורן, ופנתה אליה כ"ניצולה". האמירה חוללה סערה שכן אביה של בורן, יוסף בורשטיין ז"ל, היה בעצמו ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ, ומטילד פאנו הואשמה בכך שעשתה שימוש בזוי בסיפורה המשפחתי של ראש הממשלה על מנת להתנגח בה פוליטית.

סערה נוספת פרצה כאשר ביום הזיכרון וההנצחה שצוין בצרפת הקיץ לזכר 80 שנה לגירוש היהודים מפריז ב 1942 בהוראת הנאצים, פירסמה אותה מטילד פאנו ציוץ בו במקום להתמקד בנושא היא ניצלה את הציוץ ואת זיכרון השואה על מנת לתקוף את יריביה הפוליטיים ולהשוות אותם למשתפי הפעולה עם הנאצים של התקופה ההיא. המילה "יהודים", אגב, לא הוזכרה בציוץ ולו ברמז. זה כנראה פחות מעניין את פאנו. גם בטח לא תופתעו לשמוע על חבר פרלמנט ממפלגתו של מלנשון שיצא במחאה על החלטה של שר הפנים מלפני כמה ימים לגרש מצרפת אימאם קיצוני שנשא דברים אנטישמיים.